Tamar Orr
Secondary Skin
עור שני
The term secondary skin, coined by Esther Bick, examines the growth of an additional physical and mental layer of skin: when the primary layer of skin struggles in its roles of containing and protecting. The exhibition examines the presence of the skin through polymer sculptures of broken, defective, stitched and multi-layered skins. It explores the skin as a physical shield as well as its spiritual attributes, taking inspiration and terms from the realms of psychoanalysis, nature and natural incubation spaces. Many unrecognizable entities make up the exhibition. They are stripped of their contents and only their exoskeleton remains, a shell, a relic of their existence. The simultaneous movement of light, water and object attempts to revive, move and fill them.
Peels
המושג "עור שני" שהוטבע על ידי אסתר ביק, מדבר על צמיחתה של שכבת עור נוספת פיזית ונפשית, כאשר "העור הראשוני" מתקשה בתפקידו להכיל ולהגן. התערוכה בוחנת את הנוכחות של העור על ידי יצירה של עור פגום, קרוע, מאוחה ורב שכבתי בעזרתם של פולימרים. היא מתעמקת בעור כמגן פיזי כמו גם בשימושים הנפשיים שלו ושואבת השראה מעולם המונחים והדימויים של עולם הפסיכואנליזה, עולם הטבע ובתי הגידול בו. מיני גופים לא מזוהים הבנויים מקליפתם מרכיבים את התערוכה, הם מרוקנים מתוכן ורק חיצוניותם נותרה כנשל ושריד לקיומם. שילוב של תנועת אור, מים ואובייקט מנסה להחיותם, להזיזם ולמלאם.
קליפות
The installation work Peels is a collection of humming and buzzing bodies placed on a tabletop, an observation point featuring a light and magnifying glass. They appear as living creatures about to hatch, like a busy beehive or a living organic system with its own internal communication system and limited movement range. Beside them, on the walls, hang examination documents of each shell. Like in a clinic or in other growth environments, Orr keeps a diary in which she tracks and records individual changes and the treatment of each and every shell: if there was need in sewing, sanding, adding layers, cleaning or nourishing.
And So Forth
עבודת המיצב קליפות מורכבת מאינספור גופים רוטטים ומזמזמים, המונחים על גבי שולחן ובו עמדות צפייה עם מנורה וזכוכית מגדלת. הם נדמים ליצורים חיים על סף בקיעה, כמו כוורת רוחשת או מערכת אורגנית בעלת מנגנון תקשורתי פנימי משלה וטווח תזוזה מוגבל. לצידם, על הקירות, תלויים דפי מעקב אחר כל קליפה וקליפה. כמו בקליניקה או סביבות גידול דוגמת בית ילדים מנהלת אור, יומן בו היא רושמת ומתעדת באופן פרטני את השינויים והטיפולים החלים על כל קליפה: אם היה צורך בתפירה, שיוף, הוספת שכבות, ניקוי והזנה.
